<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין קצ"א</h1>
<h2>דף מג.</h2>
והמצוה הקצ"א היא שצונו שנמנה כהן שיוכיח לעם תוכחת המלחמה ויחזיר מי שאינו ראוי להלחם אם לחולשתו או בעבור שתהיה מחשבתו בעניין יחייב לו מיעוט הגבורה למלחמה, והם השלשה דברים שביאר הכתוב (שופטים כ'), ואחר כן יכנסו למלחמה. וזה הכהן ייקרא (סוטה פ"ז מ"ב ורפ"ח, מכות פ"ב מ"ו) משוח מלחמה. ויאמר בתוכחתו הלשון הנזכר בתורה ויוסיף על זה מאמרים יעוררו העם למלחמה ויביאם להסתכן בנפשם לעזור דת האל ולשמרה ולהנקם מן הסכלים בה המפסידים יושר המדינות. והוא אמרו ית' (שם) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן וכו'. ואחר כן יצוה להכריז במערכות החיל שישובו חלושי הלבבות וכל מי שבנה בית חדש ולא חנכו או שנטע כרם ולא חללו או שארש אשה ולא לקחה כמו שבא לשון הכתוב והוא אומרו ית' (שם) ודברו השוטרים, אמרו בגמר סוטא (מ"ג.) ודברו השוטרים כהן מדבר ושוטר משמיע. וזה כולו כלומר תוכחת משוח מלחמה וההכרזה בעורכי המלחמה הוא חובה במלחמת הרשות ובה הוא דין זה. ואמנם מלחמת מצוה [ע' קפ"ז—ח' ול"ת מ"ח] אין בה שום דבר מזה לא תוכחת ולא הכרזה כמו שהתבאר בשמיני מסוטה (מ"ד:). ושם התבארו משפטי מצוה זו.
